ראשי
"כאן עושים חיים"
סיפור אמיתי על אהבה, אובדן ותקווה
מהכאב הכי גדול נולדה משפחה.
ומהמשפחה, נולד ספר אחד שלא תוכלו להניח מהיד.
"כאן עושים חיים"
מאת: נעמי בן זקן
מטפלת ברפואה יפנית וסינית, Dip. Acu
מומחית בתחום הגניקולוגיה והפריון
מנהלת "קליניקת כאן עושים חיים",
מרצה, מלווה, תומכת ומפקחת על תהליכי פריון, הריון ולידה.
מחיר 98₪
תקציר הספר
סיפור אישי, נוגע ומטלטל.
"כאן עושים חיים" – סיפור אמיתי על אהבה, אובדן ותקווה
נעמי, בת זקונים למשפחה בת עשרה ילדים בצפת, גדלה בבית מרובה אתגרים, ומציאות יום יומית לא פשוטה.
אח בכור חולה, אבא אלכוהוליסט ,שכול, ואמא אחת שמחזיקה את הבית שלא יקרוס. דווקא מתוך החושך הזה ניצתה אהבה גדולה: כשהייתה רק בת 15, פגשה את איציק. קצין צעיר ונאה, בן 21 , והשניים התאהבו אהבה שמקבלים רק פעם בחיים, והיא שינתה את חייה.
על אף מחלה גנטית שליוותה את נעמי מילדות, איציק בחר בה בלב שלם. וביחד צעדו למסע ארוך אל ההורות. מסע שכלל 11 שנים של טיפולי פוריות, ויתור, הריון מפתיע, ולידה שקטה כואבת, רגע לפני פגישתם עם בנם הבכור, רועי.
הכאב העצום שבר אותם, אך לא הצליח לעצור אותם. ומתוך האובדן צמחה תקווה חדשה. הם חזרו למסע האימוץ, כדי להציל נשמה שתציל את הנשמות שלהם, ובסיומו פגשו את בתם מעיין. כעבור 3 שנים, נולדה הילה. ילדת אור ושמחה.
הספר "כאן עושים חיים" הוא סיפור אישי, נוגע ומטלטל. על אישה אחת שבחרה לא לוותר, גם כשהלב נשבר. זהו ספר על עוצמה נשית, אהבה עיקשת, משפחה, ועל הדרך הכואבת והנפלאה להביא חיים לעולם.
המסע האישי הזה היה עבורי האוניברסיטה הכי טובה והכי מלמדת שיש.
בזכותו המשכתי ללמוד, להתמקצע ולהכשיר את עצמי לאורך השנים.
ב-20 השנים האחרונות זכיתי, ואני עדיין זוכה, ללוות נשים וזוגות בקליניקה "כאן עושים חיים".
במסע אל ההורות, עם ארגז כלים רחב, ומתוך רצון אמיתי לעזור לחלומות להתגשם.
תגובות מקוראים
נעמוש רציתי גם לשתף אותך, אתמול קראתי את הפרק על רועי… וואוו כמה בכיתי .. ממש הרגשתי אותך דרך המילים , את החוויה הכואבת שלך..
בכל המפגשים שלנו ועכשיו גם בקריאה של הספר, את נותנת לי ככ הרבה השראה לדרך שלי , את אמיצה ומלאה בכוחות חיים ואופטימיות, זה מרגש אותי שאני זוכה לקבל ליווי ממך , אני מרגישה שאני בידיים הכי טובות שיש ושאת רואה ומבינה בדיוק מה עובר עליי ❤️ תודה עליך את קרן אור אמיתיתכשסיימתי את העמוד האחרון. לא באמת סגרתי את הספר. הוא נשאר איפשהו בתוכי. זה דומה לתחושה אחרי לידה – כאילו תינוק עזב את הגוף של אמא, אבל תחושת ההתחברות עדיין שם. ואט-אט היא עוברת מחיבור פיזי לחיבור עמוק, תת-מודע כזה.
תקראו את הספר. אל תחפשו ספרות גבוהה. תקשיבו. תרגישו.
שיר
נעמי אהובה,
מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא את הספר לא יכולתי לשים אותו אפילו לרגע בצד. הספר מותח, סוחף ורשום בצורה כל כך יפה ומרגשת. הספר מתאר קשיים ומפיץ אור והמון תקווה בדיוק כמוך.
היום בדיעבד, אני מבינה שכשהגעתי אליך אחרי אובדן הריון, חיפשתי עיניים שמביטות בי ומבינות אותי ואת הכאב שאני מרגישה. לשמחתי פגשתי את העיניים שלך המיוחדות והעמוקות כל כך וידעתי שאני לא לבד, יש מישהי שאיתי, שמבינה אותי, מאמינה בי ובגוף שלי ומוכנה לצעוד איתי יד ביד.
אז תודה שהיית שם איתי, שהאמנת בי והזכרת לי את הכוחות שבי. תודה על הטיפולים בקליניקה שם הרגשתי בטוחה, עטופה ויצאתי בכל פעם מחוברת יותר לגוף שלי ועם כוחות מחודשים. תודה על שני הילדים המדהימים שנולדו בזכות כך שהחזרת לי את האמון בגוף שלי ובכוחות שבי. תודה על הספר שכתבת שיגע בעוד הרבה נשים ויתן להן את ההבנה הכל כך חשובה שהן לא לבד. תודה על מי שאת עבורי ועבור עוד הרבה נשים.
סברינה
נעמי יקרה!
ערב השקת ספרך "כאן עושים חיים", היה אירוע מיוחד ומרגש עבורי.
הכרתי אותך מהסיפורים של נטע אודותייך ואודות משפחתך,ואפילו ג'וני הוא חבר טוב שלי.
הערב השאיר בי רושם עז ממך,כאישה מיוחדת,נחושה,ובעלת לב רחום.
כשהספר הגיע לידיי,קראתי אותו בשקיקה רבה.
סיפור חייך המיוחדים והקשים,עורר בי רגשות וחיבור לאירועים שונים בחיי.
אני בטוחה כי כל אישה יכולה להזדהות עם האירועים שעברת ובעיקר לקשיים בהולדת ילדים.
לא פעם,בזמן קריאת הספר הזלתי דמעה,אך המשכתי לקרוא כי הסיפור ריתק אותי.
שמחתי,שלמרות הכל לא הרמת ידיים וזכית לגדל שתי בנות מקסימות,לצד בעלך המסור.
אני מאוד סקרנית לדעת מתי החלטת לטפל בנשים מתקשות בהולדת ילדים.
בטוחה אני,כי הדרך שעברת הייתה גורם מאיץ לכך.
מאוד ממליצה לך להמשיך ולהפיץ את הסיפור שלך ואת ספרך,במפגשים עם קבוצות שונות.
בהמון הערכה,ציפי טאוב.
ציפי טאוב
אני לא בטוחה שזה בכלל ספר, במובן הרגיל. זה יותר כמו לבוא לחברה טובה, אחרי הרבה שנים שלא נפגשנו, לשבת אצלה במטבח עם כוס קפה, אולי עוגה, ולדבר על החיים. על מה שקרה, מה עבר עליה. לחוות את הסיפור שלה, כמו שהוא/ עם שתיקות, עם זיכרונות שמתפצלים פתאום, עם כאב, שמחה, ריח של אוכל, הרגשה של בית עם לב רחב, זוגיות מהשמיים. סיפור אמיתי על אהבה, פרידות, פחד, תקווה' ועל "חבילת החיים" הלא פשוטה.
כשסיימתי את העמוד האחרון. לא באמת סגרתי את הספר. הוא נשאר איפשהו בתוכי. זה דומה לתחושה אחרי לידה – כאילו תינוק עזב את הגוף של אמא, אבל תחושת ההתחברות עדיין שם. ואט-אט היא עוברת מחיבור פיזי לחיבור עמוק, תת-מודע כזה.
תקראו את הספר. אל תחפשו ספרות גבוהה. תקשיבו. תרגישו.
ולריה
תגובות מקוראים
בוקר טוב ושבוע טוב לך.
גמעתי את הספר מתוך צמא….וואאווו
אם לא הייתי מכירה אותך, הסופרת, הייתי אומרת, נו די!!!!!
כמה דברים יכולים ליפול על אדם אחד????
אבל, אני שקעתי וקראתי בשקיקה כל מילה , שורה, עמוד ..עד שסיימתי .
אני אתחיל מהסוף, אחרי שפגשתי אותך את איציק מעיין והילה, אז כל כאב דמעה צער ואכזבה שווים את התוצאה , אתם משפחה מקסימה
יש חלקים בספר שלרגע חשבתי שכתבת אותם עלי, ומה זה הייתי שם, בדיוק שם…
הספר כתוב באופן מסקרן וסוחף,
מאיה
נעמי אהובה,
מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא את הספר לא יכולתי לשים אותו אפילו לרגע בצד. הספר מותח, סוחף ורשום בצורה כל כך יפה ומרגשת. הספר מתאר קשיים ומפיץ אור והמון תקווה בדיוק כמוך.
היום בדיעבד, אני מבינה שכשהגעתי אליך אחרי אובדן הריון, חיפשתי עיניים שמביטות בי ומבינות אותי ואת הכאב שאני מרגישה. לשמחתי פגשתי את העיניים שלך המיוחדות והעמוקות כל כך וידעתי שאני לא לבד, יש מישהי שאיתי, שמבינה אותי, מאמינה בי ובגוף שלי ומוכנה לצעוד איתי יד ביד.
אז תודה שהיית שם איתי, שהאמנת בי והזכרת לי את הכוחות שבי. תודה על הטיפולים בקליניקה שם הרגשתי בטוחה, עטופה ויצאתי בכל פעם מחוברת יותר לגוף שלי ועם כוחות מחודשים. תודה על שני הילדים המדהימים שנולדו בזכות כך שהחזרת לי את האמון בגוף שלי ובכוחות שבי. תודה על הספר שכתבת שיגע בעוד הרבה נשים ויתן להן את ההבנה הכל כך חשובה שהן לא לבד. תודה על מי שאת עבורי ועבור עוד הרבה נשים.
סברינה
נעמי יקרה!
הכרתי אותך מהסיפורים של נטע אודותייך ואודות משפחתך,ואפילו ג'וני הוא חבר טוב שלי.
הערב השאיר בי רושם עז ממך,כאישה מיוחדת,נחושה,ובעלת לב רחום.
כשהספר הגיע לידיי,קראתי אותו בשקיקה רבה.
סיפור חייך המיוחדים והקשים,עורר בי רגשות וחיבור לאירועים שונים בחיי.
אני בטוחה כי כל אישה יכולה להזדהות עם האירועים שעברת ובעיקר לקשיים בהולדת ילדים.
לא פעם,בזמן קריאת הספר הזלתי דמעה,אך המשכתי לקרוא כי הסיפור ריתק אותי.
שמחתי,שלמרות הכל לא הרמת ידיים וזכית לגדל שתי בנות מקסימות,לצד בעלך המסור.
אני מאוד סקרנית לדעת מתי החלטת לטפל בנשים מתקשות בהולדת ילדים.
בטוחה אני,כי הדרך שעברת הייתה גורם מאיץ לכך.
מאוד ממליצה לך להמשיך ולהפיץ את הסיפור שלך ואת ספרך,במפגשים עם קבוצות שונות.
בהמון הערכה,ציפי טאוב.
ציפי טאוב
נעמי יקרה
קראתי אתמול את הספר שלך,
נהנתי והתרגשתי מאוד,
כתוב בטוב טעם
ובצורה מעניינת ומסקרנת,
ניכר שהשקעת המון זמן מחשבה ומאמץ
ואכן התוצאה שווה את זה.
גאך בך ואוהב המון
אביאל
אני לא בטוחה שזה בכלל ספר, במובן הרגיל. זה יותר כמו לבוא לחברה טובה, אחרי הרבה שנים שלא נפגשנו, לשבת אצלה במטבח עם כוס קפה, אולי עוגה, ולדבר על החיים. על מה שקרה, מה עבר עליה. לחוות את הסיפור שלה, כמו שהוא/ עם שתיקות, עם זיכרונות שמתפצלים פתאום, עם כאב, שמחה, ריח של אוכל, הרגשה של בית עם לב רחב, זוגיות מהשמיים. סיפור אמיתי על אהבה, פרידות, פחד, תקווה' ועל "חבילת החיים" הלא פשוטה.
כשסיימתי את העמוד האחרון. לא באמת סגרתי את הספר. הוא נשאר איפשהו בתוכי. זה דומה לתחושה אחרי לידה – כאילו תינוק עזב את הגוף של אמא, אבל תחושת ההתחברות עדיין שם. ואט-אט היא עוברת מחיבור פיזי לחיבור עמוק, תת-מודע כזה.
תקראו את הספר. אל תחפשו ספרות גבוהה. תקשיבו. תרגישו.
ולריה
נעמוש רציתי גם לשתף אותך, אתמול קראתי את הפרק על רועי… וואוו כמה בכיתי .. ממש הרגשתי אותך דרך המילים , את החוויה הכואבת שלך..
בכל המפגשים שלנו ועכשיו גם בקריאה של הספר, את נותנת לי ככ הרבה השראה לדרך שלי , את אמיצה ומלאה בכוחות חיים ואופטימיות, זה מרגש אותי שאני זוכה לקבל ליווי ממך , אני מרגישה שאני בידיים הכי טובות שיש ושאת רואה ומבינה בדיוק מה עובר עליי ❤️ תודה עליך את קרן אור אמיתיתכשסיימתי את העמוד האחרון. לא באמת סגרתי את הספר. הוא נשאר איפשהו בתוכי. זה דומה לתחושה אחרי לידה – כאילו תינוק עזב את הגוף של אמא, אבל תחושת ההתחברות עדיין שם. ואט-אט היא עוברת מחיבור פיזי לחיבור עמוק, תת-מודע כזה.
תקראו את הספר. אל תחפשו ספרות גבוהה. תקשיבו. תרגישו.
שיר
שיתופים מקוראים
הספר "כאן עושים חיים"
הוא סיפור אישי, נוגע ומטלטל.
על אישה אחת שבחרה לא לוותר, גם כשהלב נשבר.
זהו ספר על עוצמה נשית, אהבה עיקשת, משפחה, ועל הדרך הכואבת והנפלאה להביא חיים לעולם.
טעימות מהספר
רוצים לטעום?
הנה חמישה רגעים מהלב של הספר שיגלו לכם על מה באמת מדובר…
פרק ג
אחי דדה
עמדתי על הספה בסלון, מתרוממת על קצות אצבעותיי ומותחת את
צווארי כדי לראות מבעד לחלון את הרחוב ואת העוברים והשבים. מרחוק
ראיתי את דמותו של אחי מתקרבת.
"אימא, דדה מגיע!" קפצתי מהספה בהתרגשות ומייד חזרתי אל החלון,
עוקבת אחר ההתקדמות שלו אל הבית. צעדיו היו קטנים ואיטיים. בכל
יד נשא משהו. ביד אחת היטלטל צרור המפתחות הגדול שלו, ביד השנייה
אחז בתיק הג'יימס בונד השחור.
ראיתי אותו עוצר בדרך מול השכנה רַחְמה כדי לתת לה את זכות
הקדימה לעלות בשתי המדרגות של הכניסה. רחמה קידמה את פניו בחיוך
קטן, כפות ידיה לופתות זו את זו והיא קדה קידה קלה בראשה. "שלום,
מה שלומך? איך אתה מרגיש?" שמעתי את קולה.
"אני בסדר, ברוך השם יום יום", השיב לה בקול חרישי, כמעט בלתי
נשמע. מתקשה להשמיע את תשובתו. ראיתי אותו מהנהן בראשו במחווה
של נימוס, ואז ממשיך לצעוד לעבר הבית.
פרק ו
המפלצת – FMF
אימא נכנסה לחדר, הרימה בעדינות את ערמת השמיכות שכיסתה אותי
ואמרה בשקט: "קומי אה־בינתי, הולכים לבית חולים".
פרצתי בבכי. "אני לא רוצה! למה צריך בית חולים? זה בטח יעבור
עוד מעט…" הציפו אותי זיכרונות מבתי חולים. ידעתי כמה זה קשה.
אבל אימא הייתה נחושה בדעתה. "לא, בינתי, את כבר כמה ימים במצב
הזה, וזה רק מחמיר.
"אין לי כוח שעוד פעם ידקרו אותי, ועוד פעם יגידו לי שאין לי כלום!"
התעקשתי. אבל אימא לא ויתרה. בכיתי והתלוננתי, לא הפסקתי
להתמסכן, אבל בתוך תוכי ידעתי שאין ברירה אחרת.
הגענו לבית החולים זיו. אימא סיפרה לרופא במיון על החום שלא
יורד, על השיעול המדאיג, על הכאבים בחזה. והוסיפה שאנחנו בתהליך
תוך דקות הגיעה אחות ולקחה ממני דם בכמות .FMF אבחון של מחלת
שהספיקה לעשר מבחנות. הרגשתי כאילו רוקנה ממני את שאריות הכוח
האחרונות. ולא נותר לי אלא להמשיך לבכות על מר גורלי: למה מגיע לי
להיות כאן?
פרק י
חיים במבחנה
הופעת הווסת הייתה סימן ברור לכך שגם הפעם העובר לא השתרש
ברחם שלי. היא הופיעה במלוא הדרתה ועוצמתה, מלווה בכאבים
שמעוותים את הגוף והנשמה, לא עושה שום הנחות לאישה שמתאבלת על
עוד כישלון, עוד אובדן. היא את העבודה שלה צריכה לעשות. הדימום היה
כבד מאוד, האנרגיה נזלה ממני עם כל שתת דם. בימי הווסת מצאתי את
עצמי קורסת, כמעט לא מסוגלת ללכת, החולשה כובלת אותי למיטה.
שנינו לא באמת הבַנו מה עומד בפנינו כשנכנסנו לתהליך של הפריית
מבחנה. חשבנו שלכל טיפול יש סיכוי של 100% . שואבים ביציות, מפרים
אותן, ומחזירים עובר לרחם. כל מה שנשאר לעובר זה רק להשתרש. מה
הבעיה? אבל מה שנראה כמו פתרון קסם הפך למסע מפרך שאינו מבטיח
הצלחה.
עלו בי מחשבות על ויתור. להפסיק עם הכול. "די", נשברתי מול
איציק, "אין לי כוח! המחיר יקר מדי. אין לנו חיים. אבל… אם נוותר
עכשיו, נאבד את החלום לגמרי".
פרק טו
ה' רועי לא אחסר
"אני חושבת שמשהו לא בסדר עם רועי. זה מוזר שהוא לא זז כבר כמה
שעות וזה לא כרגיל אצלו. ניסיתי כל מה שאני יודעת ויכולה כדי להרגיע
את עצמי ולהרגיש אחרת, וכלום לא עבד".
איציק הניח את ידו על בטני. הוא מכיר את רועי, וידע להרגיש אותו.
וכמעט מייד הסיר את היד, כאילו חושש שאראה את הדאגה שעלתה גם
בו.
"בואי", אמר, "אולי תתרחצי? אני אכין לך משהו לאכול".
נעניתי להצעתו, מקווה שהמים החמים ירגיעו את גופי ואת נפשי שהיו
מכווצים זה כמה שעות. כשיצאתי מהמקלחת ונשענתי על איציק, חזרו
המחשבות ומילאו את ראשי.
"איציק, אני ממש דואגת", לחשתי, "הבטן מרגישה לי מוזרה, אני
מרגישה אותה קלה יותר".
הוא אחז בידי, עיניו מנסות לשדר לי ביטחון. "הכול בסדר", ניסה
להרגיע, "לפעמים הם פשוט שקטים יותר. זה נורמלי".
פרק טז
אל המעיין
הגענו לחדר קטן. המנהלת סגרה את דלת החדר ואנחנו נשארנו
לחכות. תחושת מתח פשטה בי.
"למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?" שאלתי את איציק בלחש.
איציק, כדרכו, שמר על איפוק. "עוד כמה דקות, נעמי", עודד אותי
בלחש, "חיכינו כל כך הרבה. עוד רגע – וזה מאחורינו. תמיד כשאנחנו
לקראת הנקודה המכריעה את מאבדת את הסבלנות, אנחנו כבר פה,
קרובים יותר מאי פעם".
החזקתי את ידו בחוזקה, מבטי ננעץ בדלת, ראיתי בה כל כתם וכל
חריץ כאילו הייתה מפת גורל. שמענו קולות צעדים מתקרבים. מיד קפצנו
ממקומנו, עומדים דרוכים זה לצד זה. הדלת נפתחה באיטיות ולתוך
החדר נכנסה מטפלת. בידה אחזה ילדה קטנה, מסורקת ומטופחת, לבושה
בשמלה צבעונית. מראה פניה והחזות הכללית שלה עוררו בי תגובה
מיידית.
"זו לא הילדה שלנו", אמרתי כמעט בלי לחשוב, מילותיי פורצות ממני
באינסטינקט. הלב שלי יצא ממקומו, כאילו שכל החלומות והתקוות
שצעדו איתנו כל הדרך עד כאן עומדות להתנפץ באחת.
איציק מיהר להרגיע אותי. "נעמי, תני לזה רגע".
"לא, אני לא רוצה", עניתי, ודמעות החלו לזלוג. כל המתח שהצטבר
בתהליך האימוץ התפרק והתפרץ לאותו רגע גורלי. הרגשתי מחנק גובר
והולך, סוגר את המילים שנותרו בתוכי.
רוצים לקרוא את כל הסיפור?
הספר המלא מחכה לכם כאן.
מחיר 98₪
לרכישת הספר לחצו כאן
זכויות יוצרים 2025 © כל הזכויות שמורות ל- נעמי בן זקן תקנון אתר מדיניות הפרטיות
אתר זה נבנה ע״י קלימקס דיגיטל
כתובת בית העסק: מייל ליצירת קשר naomibzk@gmail.com טלפון – 050-903-5210
מציג תוצאה אחת
